בשנת 540 לספירת הנוצרים כבשו חיילותיו של הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס את העיר האיטלקית רוונה (Ravenna) מידי הגותים. מרגע זה ואילך שימשה העיר כבסיס מאמצי ההשתלטות הביזנטיים על המגף האיטלקי כולו; זאת במסגרת ניסיונותיו הנרחבים של הקיסר לכבוש מחדש שטחים שהשתייכו בעבר לאימפריה הרומית. ברוונה שרדו עד ימינו מספר כנסיות בנות תקופת השלטון הביזנטי, והמבקר בהן יוכל להתרשם מהעושר האמנותי והסימבולי של הארכיטקטורה ועיטורי הפסיפס המרהיבים. מן המפורסמות ביותר בינהן היא כנסיית סן-ויטלה (San Vitale), הצופנת בתוכה את אחת מעבודות האמנות הביזנטיות המוכרות ביותר לקהל הרחב – שני פסיפסים המציגים את דמותם של הקיסר יוסטיניאנוס והקיסרית תיאודורה, המשתלבים במערכת עיטורית מורכבת וססגונית.הדיוקן הקיסרי היה מכשיר שלטוני חשוב בידי הקיסרים הרומיים, וזאת עוד לפני ההכרה בנצרות כדת בעלת מעמד חוקי באימפריה. פסלו של הקיסר ייצג אותו ואת כוחו, במובן ליטראלי ממש, במקום בו הוצג. דיוקנותיהם של הקיסרים הופיעו במקומות ציבוריים, על מטבעות ועל כלי הנשק הצבאיים ושימשו כתזכורת מתמדת לריבונותם הבלתי ניתנת לערעור ולציות הנדרש מנתיניהם. האם ניתן לפרש את דיוקנאות סן-ויטלה לאור מסורת ארוכת ימים זאת?
בפוסטים הבאים ייעשה ניסיון להשתמש ביצירות האמנות של רוונה כבתעודה היסטורית, בניסיון לגלות מגמות ועקרונות מארגנים בדרך בה יוצג זוג הקיסרים בפרובינציה שזה עתה נכבשה מחדש. על החקירה להתבצע תוך זהירות מרובה, וזאת משום שלא ניתן לקבוע באופן חד משמעי מה הייתה מידת מעורבותו הממשית של השלטון המרכזי בעיצוב עיטורי הכנסייה. למרות קשיים אלה, הנחת היסוד היא כי עבודות האמנות ענו לתפיסות התקופה המקובלות בהקשרים של שלטון, שררה אימפריאלית, דמותו האידיאלית של הקיסר וזו של הקיסרית, וזאת גם ללא קישור הכרחי להשפעה קיסרית מגמתית על האמנים. הניסיון הוא "לקרוא" את הפסיפסים משל היו טקסט ספרותי בן הזמן – גם כאן, מבעד לשכבת הדעות ונקודות המבט של הכותב, ניתן להגיע אל רעיונות ששלטו במחשבת התקופה. בנוסף, ייעשה ניסיון זהיר לנסות ולהצביע על מגמות ייחודיות לשלטונו של יוסטיניאנוס ולדרך בה ביקש לייצג אותו, כפי שאלה מתגלים בדוגמה האמנותית שלפנינו.
מבט ראשוני בעבודות האמנות של סן-ויטלה מגלה מייד עושר עצום של תחומים בעלי עניין להיסטוריון. הדמויות נראות בעיצומו של טקס כלשהו, ונראה שפירוש לאור מקורות ספרותיים עשוי לתרום הן להבהרת הטקסטים והן להבנת הפסיפסים. ההבדלים המזדקרים לעין בין הפנל של יוסטיניאנוס לבין הפנל של תיאודורה מעלים שאלות בנוגע לדרך בה נתפס תפקידו של הקיסר לבין הדרך בה נתפסה הקיסרית. בכל המקרים הללו עשויה ההצגה הויזואלית לשמש כאיור וכהרחבה של הכתובים ששרדו, ובכך להעשיר, להאיר ולצבוע את הידע על התקופה היוסטיניאנית ועל המחשבה המדינית, הדתית והאימפריאלית שאפיינה אותה.
הדיון שלעיל יפתח בהצגת ההשתלשלות ההיסטורית, שהרי זמן הקמתה של הכנסייה היה נקודת מפנה לגבי הנוכחות הביזנטית באיטליה. לאחר מכן ייסקר המבנה הארכיטקטוני, שגם לו חלק חשוב בהבנת הסימבוליקה הכוללת של הכנסייה על עיטוריה. מובן שאין לנתק את הדיון בפנלים האימפריאליים מתוך מערכת ההקשרים האלגורית של הפסיפסים המכסים את קירות האפסיס והמקום המקודש (Sanctuary). הפוסט הדן בכך יצביע, יש לקוות, על הפרשנות המורכבת והמעמיקה יותר המתאפשרת מתוך קריאת מערך הפסיפסים כיחידה בעלת סימבוליקה מאחדת. לאחר בחינה נפרדת של כל אחד מהפנלים המלכותיים יובא דיון באופיו של הטקס המתואר בהם על משמעויותיו הליטורגיות והפולחניות. את סדרת הפוסטים תחתום השוואה בין ייצוג הקיסר לבין ייצוג הקיסרית, השוואה אשר תנסה להצביע על האופן בו תפסו בני התקופה את תפקידיהם השונים, תוך התייחסות לתפיסות המגדריות בנות הזמן.
תקופת שלטונם של יוסטיניאנוס (527-565) ותיאודורה (527-548) הותירה בידי בני המאות הבאות עושר רב של תיעוד ספרותי ושל מקורות משפטיים. פסיפסי סן-ויטלה מצטרפים אל חומר הגלם ההיסטורי הזה בהציעם זווית נוספת להבנת פרקטיקות ותפיסות בנות התקופה, אותה כינו היסטוריונים וחוקרי אמנות "תור הזהב היוסטיניאני" ואליה התייחסו כ"קצו של העולם היווני-רומי ותחילתו של העולם הביזנטי".
ממליצה לסטודנטים להיסטוריה להיכנס לבלוג. ניתן לשאוב ממנו מידע איכותי ואקדמי.
השבמחקכל הכבוד!
מחכה לפוסטים הבאים.
ויקי